שלטון החוק – ביקורת חקיקה

26/12/2006

הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – איסור שימוש בנדבנות לצורכי בחירות), התשס"ז-2006

Filed under: אקטואליה,בחירות — Dubi @ 23:44

לעיתים לקרוא הצעות חוק זה קצת כמו לקרוא את העיתון של לפני שבועיים – ח"כים מסויימים מגיבים על כל ארוע (או לא-אירוע) בחדשות בהצעות חוק שנועדו לטפל בבעיה שלא בטוח אם היא קיימת. כזו היא הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – אישור שימוש בנדבנות לצורכי בחירות), התשס"ז-2006 שהגיש לאחרונה רן כהן. אם תרצו, זוהי "הצעת חוק בולמת גאידמק". הרגלנו, ההצעה מנוסחת בקווים כלליים, אבל למטרה ספציפית ברורה.

מה בהצעה, אם כן? כהן מציע שמי שתרם למעלה ממליון ש"ח בשנה לפעולות פילנטרופיות כאלו או אחרות, והתמודד לכנסת תוך ארבע שנים מאותה תרומה, תחשב התרומה כאילו הכסף נתרם לקמפיין הבחירות, על כל המגבלות החלות על תרומות שכאלו והוצאת כספים במסגרת קמפיין בחירות.

כהן אינו בוחל במילים. הוא קובע כי יש חשש ש"כל אותם כספים שתרמו למטרות פילנטרופיות-כביכול שימשו למעשה לקניית קולות ולרכישת לב הציבור למטרות פוליטיות".

יפה שכהן דואג כל כך לבטחון הדמוקרטיה מפני האיום הגאידמקי, אבל האם אין איום דומה עד זהה בכלכלת הבחירות שמורעפת עלינו כל שנתיים שלוש? האם הפגיעה בכלכלת ישראל ובטוהר הבחירות אינה משמעותית יותר כאשר מפלגה סוחטת מקואליציה צולעת כמה מאות מיליוני שקלים עבור הציבור "שלה", ואז מנצלת את הכסף כדי, אם יותר לי "לקנות קולות ולרכוש את לב הציבור למטרות פוליטיות"?

מפלגות קיימות גם ככה מקבלות תנאים מופלגים לקדם את ענייניהם הפוליטיים על פני מפלגות נטולות ייצוג. אינני רואה מדוע דווקא את החדשים יש להגביל בהוצאת כספים, במיוחד אם הכספים הללו מגיעים למטרות חיוביות ולא ל"שמירת קשר עם הציבור" בדמות וילונות חדשים למשרד.

הצעת חוק הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (עידוד עיקור וסירוס כלבים וחתולים), התשס"ז-2006

Filed under: קצרצר — Dubi @ 23:31

החוק בישראל קובע שכל חוק שהעלות התקציבית שלו היא מעל 5 מיליון שקלים מצריך פירוט מדוייק של מקורות המימון שלו. מה עושים כשאין לנו כח להמציא מקורות מימון? קלי קלות: מקציבים 4.5 מיליון ש"ח. למה? ככה.

(לא שהחוק לא ראוי, אבל הבחירה בסכום הזה דווקא פשוט שעשעה אותי.)

13/12/2006

ספיישל הסבלנות של אופיר פז-פינס

Filed under: ספיישל — Dubi @ 22:03

בעת שעברתי לאחרונה על שורה של הצעות חוק חדשות, לא יכולתי שלא להבחין בקבוצה של הצעות חוק פרי עטו של ח"כ והשר לשעבר אופיר פז-פינס. פינס, שפרש מהממשלה עם הצטרפותה של ישראל ביתנו, היה עסוק מאז פרישתו בהגשה אינטנסיבית של הצעות חוק. אבל מעיון מעמיק יותר, עולה כי רוב, אם לא כל הצעות החוק שהציע לאחרונה הן הצעות שזהות להן הוצעו כבר בשתי הקדנציות הקודמות. ולא רק זאת – הן הוצעו על-ידי לא אחר מאשר ח"כ אופיר פז-פינס.

צריכה להיות סבלנות מאוד מרשימה כדי להמשיך ולהציע שוב ושוב את אותן הצעות חוק שלא מצליחות לעבור. היום נבחן כמה מההצעות הללו, שפינס שואף להעבירן בשקדנות כזו, וחרף כל הקשיים.

הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – איסור חברות וכהונה בעמותה) הוגשה כבר פעמיים על-ידי פינס, והצעה דומה לה הוגשה על-ידי יהודית נאות (ז"ל) והוסרה על-ידה. ההצעה למנוע ניגוד עניינים פוטנציאלי בין תפקידו של ח"כ לבין היותו כבעל תפקיד – או אף כחבר – בעמותה כלשהי. אפשר להבין בקלות יחסית מדוע עדיף שחבר כנסת לא יוכל לכהן בתפקיד כלשהו בעמותה, עניין של מראית עין. אך מדוע גם חברות בעמותה כלשהי תאסר על הח"כ? האם אין זה ראוי ונאה שח"כ יביע את תמיכתו בעמדותיה או מטרותיה של עמותה כלשהי על-ידי חברות בה? האם אין זה חיובי שעמותות תוכלנה להתנאות בחברים רמי מעלה כגון חברי כנסת?

בסופו של דבר, הרי, עצם החברות שלי בעמותה משמעותה היחידה היא כי אני תומך במטרותיה. אינני יכול להפיק תועלת מהצלחתה מעבר לזו שהייתי שואב לו הייתה מצליחה גם מבלי שאהיה חבר בה. חברותו של ח"כ בעמותות מעמותות שונות, ובלבד שאינו מקבל כל שכר או טובות הנאה אחרות מהן, אינה צריכה, לכשעצמה, לגרום אף למראית עין של ניגוד אינטרסים. לעומת זאת, חברות שכזו אף משרתת את טובת הציבור משום שהיא מסמנת בבירור את האינטרסים של אותו ח"כ, והדבר יכול רק לשפר את הבנת הציבור את המפה הפוליטית.

הצעת חוק הרשויות המקומיות (כהונת סגנים בעיר הבירה) (תיקון-ביטול החוק) גם היא הוגשה כבר פעמיים בעבר על-ידי פינס, ופעם נוספת על-ידי חה"כ דאז נעמי חזן. מדובר בהצעה פשוטה, הגיונית ולגיטימית: חוק מטופש נחקק, ברור לכל כי הוא אינו משרת את מטרתו אלא גורם לנטל מיותר על קופת המדינה (או, ליתר דיוק, על קופת העירייה בירושלים), ולכן יש לבטלו. החוק המטופש הוא זה שמתיר לראש עיריית ירושלים ומועצת העיר למנות לא פחות משמונה סגנים (לעומת לא יותר מחמישה סגנים בערים אחרות בסדר גודל דומה – שניים על-ידי ראש העיר ועד שלושה על-ידי המועצה). החוק נחקק כדי לרצות אי אלו דרישות קואליציוניות פנימיות בזמנו. כמו הרבה חוקים מיותרים בישראל, הכנסת חוקקה חוק כללי כדי לפתור בעיה מקומית – ויצרה ספיח שנגרר מאז סוף שנות ה-80 וקשה להפטר ממנו. אפילו האוצר ניסה לבטל את השטות הזו וכשל, מה גורם לפינס להאמין שההתמדה שלו תזכה אותו בסופו של דבר בניצחון?

אגב, אם תהיתם איך אפשר היה לפתור את הבעיה המקומית בלי ליצור צרה מתמשכת, אפשר היה להסמיך את שר הפנים לאשר למועצה מקומית או עירייה להסמיך מספר סגנים העולה על המספר המקסימלי המותר לה, ובלבד שהוראה זו תבוטל באופן אוטומטי לאחר הבחירות הבאות לרשות המקומית. אם כי, כמו שאנחנו מכירים את השלטון המקומי בישראל, גם זה היה יכול להיות פתח לצרות.

הצעת חוק הצעת חוק הממשלה (תיקון – דיווח על הסכמים בעל-פה) הונחה פעם אחת על שולחן הכנסת, בקדנציה הקודמת, על-ידי חה"כ פינס. ההצעה קובעת (באופן פרדוקסלי משהו) שהסכמים הקשורים בהצבעות קריטיות מסויימות (תקציב, אי-אמון, הסכמים קואליציוניים) ונעשו בעל-פה, יוגשו לעיון הכנסת בטרם ההצבעה. המטרה ברורה: למנוע קיומן של הסכמות "מתחת לשולחן", שמאפשרות לכל הצדדים לצאת גם נקיים וגם מורווחים (כל הצדדים, כמובן, למעט הציבור). אכן, מטרה נעלה. אבל איזו מפלגה חפצת-חיים תצביע בעד הצעה שתגביל אותה בפעם הבאה שהיא תנהל מו"מ מול מפלגות אחרות להשגת מטרות שונות? מדובר באחת ההצעות הללו שקשה להסביר התנגדות להן, אבל בלתי אפשרי (למפלגות) לתמוך בהן.

מבין ההצעות, השתיים הראשונות הן אופרטיביות למדי. בניגוד לשלישית, שהיא כה חסרת סיכוי עד שאפשר לראות בהגשתה פעולה דקלרטיבית ותו לא, הרי שאפשר להעלות על הדעת כנסת שתצביע בעד ההצעות הראשונות. מדוע, אם כן, נמנעת הכנסת מלעשות כן? ולא פחות מעניין – מה מוצא חבר הכנסת פינס בהצעות הללו שהוא שב ומציג אותן בפני הכנסת?

ואם כבר תהיות, לא ברור מדוע פינס לא פעל מתוקף תפקידו כשר הפנים בעבר כדי לקדם ביתר שאת את הצעת החוק הנוגעת לסגני ראש העיר בירושלים. דומה כי ממקום מושבו על כסא השר, אמור היה להיות לו קל הרבה יותר להעביר את החוק הזה. הלא כן?

עדכון: אופיר פינס ממשיך להפגיז עם אינספור הצעות חוק שכבר הגיש בעבר. אין טעם למנות כאן את כולן – הן זמינות לעיון באתר הכנסת. חשבתי רק לציין לשבח מיוחד את הצעת חוק פרסום שם נפטר, התשס"ז- 2007 שהונחה על שולחן הכנסת ע"י מר פינס ב-18 בדצמבר 2006 בפעם הרביעית. הייתי מצפה שהוא כבר יבין את הרמז, לא?

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.