הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול כופר), התשס"ז-2007 / אופיר פינס

עושה רושם שאופיר פינס סיים למחזר הצעות חוק ישנות שלו, והתחיל סוף סוף להגיש הצעות חוק חדשות לגמרי. אחת מהן היא הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול כופר), התשס"ז-2007, בה מציע השר לשעבר לבטל את המנהג של כופר מס. כיום, כאשר מעלים מס נתפס, ניתנת לו האפשרות לוותר על ההליך הפלילי ופשוט לשלם את הסכום שהוא חייב למדינה, פלוס קנס. כך, נמנע ממנו הרישום הפלילי וגם מוטל חיסיון על זהותו. פינס אולי קצת מפריז כשהוא כותב, בדברי ההסבר, ש"שיטת הכופר היא שורש כל רע", אך אין ספק שיש טעם לפגם בשיטה הקיימת, המעודדת מעלימי מיסים ומפחיתה משמעותית את האיום עליהם.

אז מה אתם אומרים? חוק טוב, או חוק מיותר?

הצעת חוק עניי עירך, התשס"ז-2007 / בנימין אלון

ח"כ בנימין אלון (האיחוד הלאומי-מפד"ל) הגיש את הצעת החוק בעלת השם הלא ממש תיאורי אך די ציורי עניי עירך. על פי הצעת חוק זו, בתי עסק שיתרמו שאריות מזון אכילות לבתי תמחוי יקבלו החזר של 90 אחוזים מדמי הביטוח הלאומי ששולמו על-ידי בית העסק באותה שנה. המטרה היא נאה – עידוד העברת שאריות מזון לנזקקים באמצעות מערך בתי התמחוי שהקים המגזר השלישי בישראל. למעשה, המדינה מנסה להתערב כדי לגשר בין המגזר העסקי למגזר הפרטי.

על פי אלון, להצעה תהיה תועלת בונוס: הפחתת עלות העסקת עובדים בבתי העסק האמורים עשויה להתרגם להגדלת מספר מקומות העבודה המוצעים במשק, ובכך לסייע להפחתת האבטלה.

לא אכנס פה לדיון האם יש פסול בכך שהמדינה למעשה "הפריטה" את שרותי הרווחה שלה וקיומם של בתי תמחוי מסירה את האחריות לטיפול בנזקקים מהמדינה. בתי התמחוי הם עובדה קיימת, ומדיניות הרווחה של ישראל לא תשתנה משמעותית אם במקום לאכול שם יגוועו לאיטם אותם אזרחים מחוסרי כל, או יחטטו בפחים של אותם בתי עסק בחיפוש אחר מזון.

השאלה שצריכה להשאל היא האם ההטבה שתנתן כאן לבתי עסק אינה מרחיקת לכת מדי, ורק תמשיך להגדיל את הפערים כאשר בעלי עסקים יזכו להגדיל את הרווח שלהם עוד ועוד, בעוד שהנזקקים יזכו למנת אורז ושניצל חצי-עבש. ההנחה של אלון לפיה העלויות המופחתות להעסקת עובדים יופנו להעסקת עובדים נוספים, אין להן אחיזה של ממש במציאות, לפחות לא בכל בתי העסק.

אך חשוב מכך, ראוי לבחון לעומק את האופן שבו ההטבה תחולק. על פי הצעת החוק, בתי העסק האמורים כוללים גם בתי מלון ואולמות ארועים, למשל. כמות המועסקים בעסקים כאלו שאין להם כל נגיעה בהכנת המזון עולה בשיעור ניכר על כמות העובדים שעובדת במטבח. המשמעות היא שעבור תרומה יחסית זניחה של בית מלון לבתי תמחוי, הם יקבלו הטבה ניכרת מהמדינה. החוק גם אינו קובע הגדרות ברורות ל"בדרך קבע" או כמות המזון המינימלית שיש להעביר לבתי התמחוי כדי לזכות בהטבה. אם מסעדה תעביר סיר אורז אחת לשבוע לבית תמחוי, האם עדיין תהיה זכאית להטבה? האם, בעצם, לא מוטב להעביר את כל הכסף הזה (שאני בספק אם בכלל יש למוסד לביטוח לאומי הקורס את הסכומים הדרושים) ישירות לבתי התמחוי?

הצעת החוק הזו רק הוגשה לכנסת, וטרם התנהל דיון בועדת הרווחה בעניינה, כך שסביר שליקויים מסויימים עוד יתוקנו בה, אם היא תזכה להתקדם. בסך הכל, המטרה טובה והרעיון ליישומה מעניין. אך המחוקק צריך להזהר שלא לאפשר לטפילים "לרכב" על החוק כדי להשיג הטבות שחורגות מעל ומעבר לתרומה שתנתן.

ובכלל, אולי מוטב כן לחזור לדיון בהפרטת מדיניות הרווחה. אם כבר זורקים את כספי משלם המיסים על מטרה טובה, מוטב שזה לא יהיה באמצעות הטבות מס לבעלי עסקים…

נפטר ח"כ יורי שטרן

משמר הכנסת מרכין את ראשו לזכר ח"כ יורי שטרן, שנפטר היום ממחלת הסרטן, בגיל 58. שטרן כיהן כחבר כנסת מאז 1996 בסיעות ישראל בעליה וישראל ביתנו. Yנט כיבדו את זכרו בפירוט כמה מהצעות החוק המרכזיות שהגיש במהלך הקריירה שלו. יהי זכרו ברוך.

הצעת חוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על השגת יעדי התקציב בשנת כספים מסוימת

חוק ההסדרים לשנת 2007 כבר עבר, אבל מספר ספיחים שלו עוד נותרו בצינורות החקיקה שלנו, בתקווה שאולי בשנה הבאה המאבק יהיה מוצלח יותר. ח"כ יצחק וקנין (ש"ס) השים ליבו לכך שסעיפים רבים בחוק ההסדרים כלל אינם משפיעים על המטרה לשמה הוצע החוק, שהיא השגת יעדי התקציב. היועצת המשפטית לכנסת גם היא התריעה על כך, וקבעה כי רק סעיפים בודדים מתוך עשרות הסעיפים בהצעה שעברה זה לא מכבר למעשה משפיעים בצורה משמעותית כלשהי על השגת יעדי התקציב.

המציאות היא שפקידי האוצר דוחפים תחת הכותרת של "השגת יעדי תקציב" שלל סעיפים שמטרתם האמיתית היא "השגת יעדי משרד האוצר", יעדים אידאולוגיים, עקרוניים, לא יעדי תקציב. חלק מהסעיפים אפילו לא אמורים היו להיות מוחלים במהלך שנת התקציב הקרובה, ומן הסתם לא יכולים להשפיע על תקציב המדינה בתקופה הזו. כדי להלחם בתופעה הזו הגיש ח"כ וקנית את הצעת חוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על השגת יעדי התקציב בשנת כספים מסוימת, התשס"ז 2006. מטרת ההצעה היא לדרוש מהממשלה או מכל חבר כנסת שהצעת החוק שלו, על פניה, תשפיע על השגת יעדי התקציב, לכלול אי אלו פרטים בהצעה, כמו אופי ההשפעה, הסכום שיתווסף או ייגרע מתקציב המדינה בעקבות יישום החוק, והמקורות ששימשו לקביעת ההערכות הללו.

למעשה, מדובר במעין היפוך של אותו חוק שדורש מכל הצעת חוק פרטית שעלותה הצפויה למדינה עולה על חמישה מליון שקלים לפרט במדוייק את המקורות התקציביים שהמציע מייעד למטרה זו.

לכאורה, אני אמור לתמוך בחוק. כל מה שיגביל את חוק ההסדרים הדרקוני הוא, הרי, משהו טוב, לא? אז זהו, שלא. הצעת החוק של ח"כ וקנין היא עוד מקרה של הטלאת טלאים על גבי טלאים בספר החוקים הישראלי, וניסיון לפטור עוולה אחת על-ידי נבלה אחרת.

אם הכנסת מאמינה שהסעיפים בחוק ההסדרים אינם מיועדים באמת למטרה שלשמה הם הוצגו, עליהם לעמוד מול הלחץ הקואליציוני ולזרוק את הסעיפים הללו מחוץ לחוק. אם הח"כים חושבים שעובדים עליהם, מחובתם לדרוש ממשרד האוצר לפרט את כל הנתונים הדרושים להם כדי להגיע למסקנה מושכלת. כרגיל, הבעיה היא בתרבות הפוליטית של הפוליטיקאים בישראל. הדרך להתמודד מול ביורוקרטיה חזקה מדי אינה באמצעות חקיקה שתיצור ביורוקרטיה מסוג אחר (ותפגע בתהליכי חקיקה לגיטימיים). הדרך היא לקום ולעשות מעשה פוליטי, להכריז על מרי של חברי הכנסת מהספסלים האחוריים כנגד אלו המסבים לשולחן הממשלה, ולהגיד אחת ולתמיד "לא!" לחוק הבלתי דמוקרטי הזה.

כל עוד הכנסת תנסה להגן על עצמה באמצעות חקיקה, ימצאו הביורוקרטים דרכים לעקוף אותם ולהשיג את מטרותיהם. חברי הכנסת שלנו צריכים להפסיק להסתתר ולהתחיל להלחם על המנדט שניתן להם על-ידי הציבור לנהל את מהלך העניינים במדינה הזו. להם, ולא לפקידים.