שלטון החוק – ביקורת חקיקה

29/05/2007

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים), התשס"ז-2007

Filed under: טמבליזם,כוונות טובות,תחבורה — Dubi @ 15:43

אלוהים אדירים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים), התשס"ז-2007, של יצחק זיו (גמלאים) וגלעד ארדן (ליכוד) היא אחת מאותן הצעות שכוונותיהן טובות, אבל נכנסות ישר לסל ה"טמבליזמים" שלי. מה בהצעה? סעיף אחד זעיר:

על גבי כל רמזור יותקן שעון זמן מואר, מסוג שקבע השר, אשר יציג את משך הזמן הנותר לכל אות הניתן על ידי הרמזור.

לפני שנדון בסיבות המהותיות, בואו נתעכב קצת על פסקה אחת מתוך דברי ההסבר:

בשנים האחרונות חל שינוי גדול חל בתחום התחבורה. המכוניות השתפרו מאוד מבחינה טכנולוגית והן מגיעות למהירויות גבוהות מאוד, האוטוסטראדות ארוכות, הכבישים הישנים הפכו לשדרות רב מסלוליות רחבות והצמתים המודרניים הינם צמתים רחבים המתוכננים לשאת תחבורה עצומה. לכך מצטרפים גם מסלולי הרכבות העירוניות הקלות והבינעירוניות. מאפיינים אלו גורמים לכך שפעמים רבות, נאלץ הנהג לקחת סיכון ואף הימור בכניסה לצומת שכן אינו יודע כמה זמן נותר לו עד שהתמרור יתחלף.

נכון שמרגישים שהטקסט נכתב על ידי מישהו ממפלגת הגמלאים? הפליאה אל מול פלאי הקידמה כמו "שדרות רב מסלוליות" וה"תחבורה העצומה" גורמת לי לחשוב שכשהכותב היה בגיל ההתבגרות, עדיין נעו בעיקר באמצעות עגלות עם סוס.

יש גם מקום לתהות על הקשר בין כל אלו לבין ההימור שהנהג נוטל כשהוא נכנס לצומת "שכן אינו יודע כמה זמן נותר לו עד שהתמרור יתחלף". ואם הכבישים היו צרים והמכוניות איטיות, לא הייתה בעיה דומה?

מוצע בזאת להתקין בכל הרמזורים המוצבים בצירי התנועה, בצמתים ובמעברי הרכבת סימנים חזותיים מוארים מוסכמים וברורים, אשר יציגו את מספר השניות שנותרו עד שהרמזור מתחלף, דבר שיאפשרו לסנכרן ולתזמן את כל המערכת, את צירי התנועה, את הנהגים ואת הולכי הרגל, כך שהנהיגה לא תכלול מרכיבים של הימור ונטילת סיכונים אלא שתעשה על בסיס של קבלת החלטות לוגית על פי נתונים מלאים שזורמים אל כל משתמש בציר התנועה, ובכך להקטין את מרכיב אי-הודאות.

לסנכרן את המערכת? מה? ואיזה החלטה לוגית אני צריך לקבל שמסתמכת על מספר השניות שנותרו לרמזור הירוק שלי, ולא מספיק לה המידע שניתן לי על-ידי הבהוב הרמזור?

ובמה בדיוק יעזור לנהג הישראלי לדעת כמה שניות נותרו לרמזור האדום, חוץ מזה שהעצבנים יותר בינינו ידעו להתחיל ללחוץ על הגז כמה 5-6 שניות לפני המעבר לאור צהוב?

לאור ההוצאה הניכרת שחוק כזה יגרור, קשה להאמין שהוא יעבור לאיפשהו, אבל לעזאזל – למה להציע חוק כל כך חסר שחר? חסרים נושאים טובים?

האמת שיש. הגיע הזמן שאני אכתוב גם על החוקים הטובים שמוצעים. בקרוב. מבטיח.

25/05/2007

הצעת חוק חובת משא ומתן עם מדינות אויב, התשס"ז-2007/ נאדיה חילו ורן כהן

אני לא ממש יודע מה לעשות עם הצעת חוק חובת משא ומתן עם מדינות אויב, התשס"ז-2007 של נאדיה חילו ורן כהן (מרצ). מצד אחד, ברור לחלוטין שמדובר בהצעת חוק הצהרתית. מצד שני – בשביל זה להגיש הצעת חוק? זו הזנייה של המושג. בשביל זה יש הצעות לסדר היום, שאילתות ושאר כלים פרלמנטריים. אין כל כך צורך להסביר על מה מדברת הצעת החוק. הנה היא במלואה:

ממשלת ישראל תפתח במשא ומתן עם כל מדינת אויב שמודיעה על רצונה בכך.

יופי. מה המשמעות של חוק כזה? האם הוא בכלל חכם? האם ניתן לאכוף אותו? בשביל מה להציע דבר כזה, חוץ מאשר כדי לצעוק "היי, אסד רוצה לדבר איתנו! לכו לדבר איתו!"? כלומר, כן, זה יכול להיות רעיון מעניין לנסות לראות מה יש לו להציע, אבל בשביל זה הצעת חוק כל כך חסרת שחר?


והערה מנהלתית: הוספתי וויגד'ט לרסס של הצעות החוק הפרטיות החדשות. אם תבחנו אותו תגלו שכל מה שמופיע ברסס הוא מספר הצעת החוק, כשהקישור מוביל לקובץ RTF. מישהו יכול לדבר עם אנשי אתר הכנסת כדי להפוך את זה למשהו קצת יותר הגיוני? נגיד, לכלול את שם ההצעה ומציעיה בכותרת? אני לא בטוח שאני אשאיר את הווידג'ט הזה, הוא כל כך חסר פואנטה במצבו הנוכחי. מה אתם חושבים?
עדכון: ליאור נתן לי קישור לאתר מדהים שמייצר פידים לאתרים נטולי פיד. כן, אני אומר לכם – משהו משהו האינטרנט הזה. יום אחד עוד יצא מזה משהו. בכל מקרה, הווידג'ט עודכן ותוקן, ועכשיו אפשר גם לדעת על מה מקליקים לפני שפותחים את האופן-אופיס (טוב, בסדר, וורד). למעוניינים להרשם: תזן רסס של הצעות החוק הפרטיות החדשות.

24/05/2007

הצעת חוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007

Filed under: חינוך,כותב אורח — Dubi @ 22:46

משמר הכנסת שמח לארח את הקוראת איילת לפוסט אורח. נזכיר שוב שכל הקוראים מוזמנים לכתוב ביקורת על הצעת חוק מעניינת, חשובה, מרגיזה או מיותרת (אבל עדיף מעניינת או חשובה), ולשלוח לפרסום בבלוג.

אחרי ששככו קצת הדי השביתה, ולפני שהסטודנטים שבינינו משנסים מותניים לקראת "מירוץ סיום הסמסטר", נראה לי שכדאי להעיף מבט בהצעת חוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007 (ההצבעה לגבי העברתה של ההצעה לקריאה שנייה ושלישית נדחתה בשלב זה.).

הצעת החוק מלמדת את כולנו שיעור קטן בהלכות חקיקה. בראשית הייתה הצעת חוק זכויות הסטודנט, תש"ס-2000, של חה"כ סילבן שלום, שהלכה לעולמה לפני יותר משבע שנים (וחזרה מן המתים, על מנת לשוב ולהתפגר, בשנת 2006). בהמשך, באה לעולם הצעת חוק זכויות הסטודנטים, תשס"ו-2006, שעליה חתומים יותר מעשרים חברי כנסת.

הצעת חוק זכויות הסטודנטים (המקורית) היא הצעה מתקדמת ביותר, המבוססת על ההצהרה שלכל אזרח יש זכות לרכוש השכלה גבוהה. ההצעה מייחדת פרק שלם (פרק ד' ) לשכר הלימוד ולסיוע כלכלי. בין היתר, היא קובעת ששכר הלימוד ייקבע בועדה שתורכב מנציגי המועצה להשכלה גבוהה ומנציגי סטודנטים (סעיף 20), וכן שהמוסדות להשכלה גבוהה יפעלו להענקת מלגות לסטודנטים עד לשכר הלימוד המלא, לפי מפתח סוציו-אקונומי או לפי הצטיינות (סעיף 21). בנוסף, קובע החוק גם זכויות סוציאליות שונות שלהם זכאים סטודנטים (הקלות במס, הנחה בתחבורה ציבורית וכו', ראו פרק ו').

בעקבות הצעת החוק, ערך מרכז מחקר והמידע של הכנסת את המסמך התקציבי. באופן לא מפתיע, התברר שלחוק יש עלות תקציבית משמעותית, ומשרד האוצר, ובעקבותיו הממשלה, נערכו לעיקור החוק מתוכן. בחודש מרץ בוצעה "הרביזיה": משרד האוצר הצהיר שהממשלה תתמוך בהצעת החוק בכפוף להורדת הסעיף בעניין שכר הלימוד, וקיצוץ בסעיפי ההטבות הסוציאליות. אחרי דיון, החליטה הוועדה להסיר מהנוסח את הסעיף הנוגע לשכר הלימוד וההטבות הסוציאליות. והנה, הפלא ופלא – אין עוד עלות תקציבית לחוק! הידד! כך הגענו לחוק בו אנו דנים כאן.

הרטוריקה של החוק נשארה בעינה – מטרת החוק היא לקבוע עקרונות לנגישות להשכלה הגבוהה ולשיוויון בהשכלה הגבוהה (סעיף 2). סעיף 3 קובע את "הזכות להשכלה גבוהה" – לכל אזרח או תושב זכות לשוויון הזדמנויות בקבלה ללימודים גבוהים וברכישת השכלה גבוהה.

א-ב-ל, הזכות הזו היא רק "בכפוף להוראות חוק זה", שכזכור, כל המשמעות רוקנה ממנו.

סעיף 4 קובע שמוסד להשכלה גבוהה לא יפלה מועמד, בין היתר, על בסיס רקעו החברתי-כלכלי. כלומר – לא יהיה מצב שבו אדם עני יופלה ביחס לאדם עשיר. מצוין! אבל… זה נכון רק לגבי רישום וקבלה, לא לגבי לימוד במוסד. כלומר, אין לנו בעייה לקבל אותך, אבל אם לא תוכל לשלם שכר לימוד, זה באמת עצוב.

ולגבי סעיף 14, העוסק במלגות – גם נוסחו של זה שונה דרסטית. במקום ההצהרה על הקמת מערך מלגות, הסעיף המתוקן קובע רק שמלגות יחולקו באופן פומבי, ושתהיה עדיפות למלגות סוציו-אקונומיות או למלגות הצטיינות. הסעיף לא מחייב להעניק מלגות כדי לאפשר נגישות, ואינו מרמז שיש קשר בין הסעיף לבין הזכות היפה להשכלה גבוהה.

למרות שהסעיף בנוסחו המעודכן אפרורי וגלמוד, אני חושבת שהוא הסעיף היחיד שאפשר (אולי) לראות בו כמפתח לשינוי, אם קוראים את הסעיף הזה בצמוד לזכות להשכלה של סעיף 2, וכאמצעי למימושה.

נו, אבל לפחות נותרה לכולנו זכותנו החוקית לשני מועדים ולפרסום לוח מבחנים בעת הרישום (סעיף 15). מהפך בזכויות הסטודנטים בארץ!


ועוד הערה, או יותר נכון תהייה: סעיף 12 לחוק קובע שמועמד רשאי לקבוע את תחום הלימודים שלו לפי נטיותיו האישיות, בלי שיושמו בפניו תנאים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק. האם תנאי קבלה גבוהים, בהנחה שניתן להראות שהם מקיימים מתאם סטטיסטי ברור עם מצב סוציו-אקונומי גבוה, וחברות בקבוצות כוח בחברה, חותרים תחת הוראות החוק?

23/05/2007

הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים,התשס"ו-2006 / אמנון כהן

כולם מדברים על הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים,התשס"ו-2006 של אמנון כהן (ש"ס). לא הספקתי להגיע לחוק הזה כדי לכתוב עליו רשומה בעצמי, אבל גדי שמשון פרסם רשומה מאלפת שאומרת כל מה שהייתי יכול להגיד, אבל הרבה יותר טוב. לכו לקרוא אותה.

הבוטום ליין:

חברי הכנסת שהרימו ידם בעד קבלת החוק בקריאה טרומית, בטח חלקם המתיימר לייצג ישראל מתקדמת, חייבים לענות על שאלות בנושא החוק הזה. מטרת השאלות – ושכל אחד ירגיש חופשי לשאול אותם מה שבא לו, היא לברר אחת ולתמיד האם הם:

  1. תומכים בתפיסת העולם של ש”ס הגורסת שחובה על הממשלה לשלוט על התכנים שהציבור צורך
  2. לא מבינים מה משמעות הצעת החוק, ומאמינים בתום-לב כי מדובר בתרופת פלא להגנה על ילדים
  3. מבינים שזה קשקוש, מבינים שזה עוד ייעצר בהמשך, אבל כרגע מעוניינים להיות נחמדים לש”ס, ועל הזין הערכים שלהם. או שלכם.

שר התקשורת אטיאס תמך בחוק, כמוהו ח”כים אחרים של שס. לשאול אותם זה קצת מיותר, אנחנו יודעים מה התשובה שלהם. אבל יש מקום לשאול כמה ח”כים בולטים אחרים (קליק וזה אימייל. איזה כיף זה אינטרנט):

חברי הכנסת אביגדור יצחקי, גלעד ארדן, לימור לבנת, יצחק גלנטי, מגלי והבה, סופה לנדבר, אופיר פז-פינס (מועמד לראשות מפלגת העבודה), בנימין נתניהו (ראש הליכוד, מועמד לראשות הממשלה, “בלוגר מוצהר” שאפילו מרהיב להשתמש ב-creative commons), קולט אביטל (מועמדת לנשיאות), גדעון סער, יובל שטייניץ, משה כחלון, רוברט אילטוב.

כן, מדובר רק על קריאה טרומית, ולעיתים נדמה שהמשוכה הזאת היא כמעט בלתי קיימת. אבל לא יתכן שחברי הכנסת שלנו לא ישקיעו חצי שניה בלחשוב על מה הם מצביעים. להצבעה הטרומית יש משמעות. היא חותם בסיסי כלשהו של אישור. זה לא הכרחי שהחוק יעבור, אבל מי שמצביע בעד חוק בקריאה טרומית אומר "הרעיון הבסיסי שמאחורי החוק הזה הוא בסדר. אולי צריך לשנות אותו, אולי זה לא יסתדר, אולי העלויות גבוהות מדי, אבל באופן עקרוני – זה רעיון טוב". ובאופן עקרוני, החוק שמציע ח"כ הוא מחריד. לא צריך להיות בלוגר או פריק של אינטרנט כדי להתנגד לחוק הזה. צריך להיות אזרח במדינה דמוקרטית. כשרשימה כזו של ח"כים ממפלגות לא שוליות, כולל ראש ממשלה בעבר (ואולי בעתיד) נותנים את קולם להצעת חוק כזו, אפילו באופן עקרוני בלבד, זה אומר שיש לנו בעיה קשה בתפיסת הדמוקרטיה של הח"כים שלנו.

עוד כמה שורות של גדי ודי:

אז תכתבו להם מכאן, תכתבו עליהם בפוסטים שלכם, תשאלו אותם אם, במקרה, אתם מראיינים אותם בזמן הקרוב בנושא, תאזכרו את זה בטוקבקים בכתבות עליהם – תנו להם להבין שהאופורטוניזם שלהם כבר די יצא לכם מכל החורים. תוסיפו קישור בתחתית הרשומות שלכם, לא משנה באיזה עניין הן עוסקות, לאחת הידיעות העוסקות במחאה. דאגו שהקישור יופיע עם שמם (שיקולי גוגל).

להזכירכם, הרשימה המלאה של הח"כים שתמכו: אורי יהודה אריאל, אליהו גבאי, יצחק לוי (איחוד לאומי-מפד"ל), יצחק גלנטי (גמלאים), משה גפני (יהדות התורה), רוברט אילטוב, סופה לנדבר (ישראל ביתנו), גלעד ארדן, משה כחלון, חיים כץ, לימור לבנת, בנימין נתניהו, גדעון סער, יובל שטייניץ (ליכוד), קולט אביטל, אופיר פינס-פז (עבודה), מגלי והבה, אביגדור יצחקי (קדימה), דוד אזולאי, שלמה בניזרי, יצחק וקנין, נסים זאב, אמנון כהן, אברהם מיכאלי ויעקב מרגי (ש"ס).

הנמנע היחיד בסדום: ג'מאל זחאלקה (בל"ד).

לטיפולכם.

17/05/2007

הצעת חוק יום השבת – יום תרבות ומנוחה, התשס"ז-2007 / זבולון אורלב

משמר הכנסת שמח וגאה לארח את שחר אבן-דר מאנדל לפוסט אורח. בהזדמנות זו כדאי להזכיר שכל הקוראים מוזמנים לבחור הצעת חוק טובה או רעה, לכתוב טור ביקורת ולשלוח לפרסום במשמר.


עדכון: לאור טעויות שנפלו בטור בנוגע להצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), תשס"ו-2006, בוצעו בו מספר תיקונים לאחר הפרסום. עמכם הסליחה.

נדמה שהצעת החוק המתוקשרת של זבולון אורלב (האיחוד הלאומי-מפד"ל) מהווה מקרה נדיר שבו הדיון כאן במשמר הכנסת מיותר, כשהתקשורת הממוסדת עושה את המלאכה הראויה ומציגה את החוק והשלכותיו בפני הציבור. אף על פי כן, כמי שניזון עד אתמול מפרשנויות ודברי הלל לגמישות ולנאורות של הצעת חוק יום השבת – יום תרבות ומנוחה, התשס"ז-2007, הופתעתי מאוד מכמה נקודות עקרוניות כשטרחתי לקרוא את ההצעה עצמה.

ראשית, כדאי לשים לב ולזכור כי הצעת החוק עוסקת אך ורק בהגדרת השבת ואינה כוללת התייחסות לחלק נוסף בתכניתו של אורלב להפוך את יום ראשון ליום שבתון במקום יום ששי. כמאזין לתכניות רדיו ומרפרף על ידיעות חדשותיות בעיתונים קיבלתי את הרושם כי מדובר בשני חלקים של אותו חוק, ולא כך. למעשה, התיקון שהציע חבר הכנסת אורלב לחוק שעות עבודה ומנוחה בנוגע להוספת יום ראשון כיום שבתון הונח על שולחן הכנסת ב-10.7.06 לפני למעלה מעשרה חודשים, אך זכה לסיקור תקשורתי רק כעת עם העלאת ההצעה השניה בנוגע לאופיו של יום השבת. כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר שבסוף התיקון הצעות זהות הוגשו על-ידי חברי הכנסת נחום לנגנטל ושאול יהלום (מפד"ל) בתקופת הכנסת החמש עשרה והשש עשרה בהתאמה, והצעה דומה הוגשה על-ידי חברת הכנסת לאה נס (ליכוד) בתקופת הכנסת השש עשרה. אמנם אין בכך להעיד שהתיקון שהציע אורלב לא יתקבל, אבל נסיון העבר מלמד שמומלץ להתייחס להצעת חוק יום השבת בנפרד מהתיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה ולבחון את ניסוחה ואת השלכותיה מבלי לכרוך את שני החלקים זה בזה.

וכעת, אל החוק עצמו.

אין ספק שהצעת חוק כזו, כאשר היא באה מכיוון המפד"ל, וזוכה בדברי ההסבר שלה לתמיכה של מספר רבנים מרכזיים בציונות הדתית היא משב רוח מרענן, ולכן אין פלא שרבים בתקשורת מיהרו לפאר אותה כהזדמנות להחזיר את מפד"ל לתפקידה ההיסטורי, מן הסתם גם מתוך תקווה כמוסה לחדש גם את הברית שבין הציונות הדתית לבין תנועת העבודה והשמאל. אני שותף מלא לתחושת ההתרגשות, ובהחלט משמח אותי לראות דיון משמעותי המתנהל בציונות הדתית במקום עצימת עיניים וזעקות שבר מול מציאות בלתי הפיכה. אלא שהדיון הזה, לעניות דעתי, עוד לא הבשיל לכדי הצעת חוק ראויה. כדאי להניח לרבני הציונות הדתית להמשיך בליבון פנימי של עמדותיהם ולהמתין מעט להצעת חוק חדשה וראויה יותר.

החוק במתכונתו הנוכחית הוא למעשה קרב מאסף של הציונות הדתית, המוכנה להכיר בחילול שבת שאין מנוס ממנו, בתמורה להקשחה של שמירת השבת בתחומים אחרים.

תחבורה ציבורית בשבת?

רבים מפרשני החוק הולכים שבי אחרי הויתור הגדול לכאורה שהוא כולל בנוגע להיתר של תחבורה ציבורית בשבת, לכן מומלץ לקרוא את הפסקה הרלוונטית בחוק הקובעת כך:

6. לא יתאפשרו הסעות ציבוריות שלא למקומות תרבות ובילוי. הסעות ציבוריות, למקומות תרבות ובילוי בלבד, בתחומי רשות מקומית שתחפוץ בכך, לא יהיו בכלי רכב שקיבולתם עולה על 12 מקומות, במתכונת שבת, ותוך שמירה מירבית על צביון השבת והגבלת הצורך.

גם היום, כדאי לזכור, פועלים לא מעט קווים של מוניות שרות במהלך השבת. מי שחולם על תחבורה ציבורית ראויה ועל קווי אוטובוסים שיסיעו המוני בני נוער משוללי רשיון לאתרי בילוי, אולי אפילו משפחות דלות אמצעים לשמורות טבע ואתרי תיור אחרים יכול לשכוח מהחלום. הצעת החוק היא בעצם הכרה בקיומן של אותן מוניות שרות פעילות, ולא מעבר לכך. אפשר גם לתהות האם הגבלה של גודל כלי הרכב לא תגרום דווקא ליותר חילול שבת, כאשר במקום נהג אחד ואוטובוס ובו חמישים מקומות נזדקק לארבעה נהגים שונים במוניות שרות קטנות.

ואם ביום שלישי לא בא לי?

הצעת החוק, כידוע, מתירה פעילות תרבות ובילוי במהלך השבת, אבל מסייגת אותה בסעיף הבעייתי הבא:

5 (ג) . גופים שיפעלו בשבת ישבתו יום אחר בשבוע, שייקבע לפי בחירתם.

הסעיף הזה, לעניות דעתי, מעקר חלק ניכר ממשמעות ההצעה המקורית. כן, אתרי בילוי משפחתיים כמו פארק מים או גן-חיות, אכן יכולים להרשות לעצמם להיסגר באחד מימי אמצע השבוע הדלים בתנועה בכל מקרה, אבל בתי-קולנוע או מועדוני הופעות הפעילים בכל ערב ייאלצו, לפי ההצעה, להיסגר בלי כל סיבה ראויה, באחד מימי אמצע השבוע. הסעיף הזה יוצג כמובן על-ידי תומכי החוק כדרך היחידה לשמור על זכותם של העובדים ליום מנוחה, אבל מדובר באחיזת עיניים. החוק צריך לחייב את מפעילי המקומות לשמור על זכויות עובדיהם ולנקוט בענישה כבדה כנגד המפרים, אבל מכאן ועד הדרישה לסגור את מקומות הבילוי יום אחד בשבוע עוד רחוקה הדרך. סגל העובדים בבית קולנוע, לדוגמה, הוא רחב מספיק, ומורכב מלא מעט צעירים העובדים במשרות חלקיות, כדי לאפשר פתיחה שבעה ימים בשבוע מבלי לפגוע בזכות העובדים ליום מנוחה. עובדה זו ברורה גם לאורלב עצמו כפי שנובע מהצעת התיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה, לפיה עובד שיידרש לעבוד ביום ראשון בתחומים בהם תותר עבודה כזו, יהיה זכאי ליום מנוחה נוסף, במקרה זה הדאגה למימוש זכותו של העובד ליום מנוחה נוסף היא באחריות המעביד ולא נכפית על-ידי החוק המחייב סגירה של מקום העבודה ביום אחר במהלך השבוע.

ציטוט מתיקון סעיף 9 5. (2) ג':

עובד שהועבד ביום ראשון בתחומים המפורטים בסעיף קטן (ב), יהיה זכאי ליום מנוחה חליפי, בנוסף ליום השבת או ליום המנוחה השבועי המקובל על פי דתו, החל לגביו לפי סעיף 7 (ב)(2).

למעשה קשה לי להשתחרר מההרגשה שהסעיף הזה הוא מוקש חכם ששתל אורלב בתוך החוק כדי ליצור מצב ובו לא מעט עסקים יבחרו, בסופו של דבר, להיסגר דווקא ביום שבת.

סוגיית הפיצוציות

כן, גם אני, כמו רבים ממשבחי החוק הייתי שמח לראות שינוי באופי הבילוי של השבת, גם אני רחוק מלהתלהב ממראה הפקקים בכניסה לשפיים ומהזהות ההולכת ונוצרת בין בילוי לבין חווית צרכנות. יחד עם זאת, הצעת החוק בניסוחה הנוכחי מנסה להחזיר את הגלגל סיבוב אחד או שניים אחורה יותר מידי. ההצעה מבחינה אמנם בין פעילויות תרבות ובילוי לבין פעילויות מסחר, אבל מרגע שפעילות הוגדרה כמסחר היא אסורה באופן מוחלט ומלא. קשה להאמין שניתן יהיה להחזיר את מרקם החיים העירוניים בישראל כמה עשורים אחורה ולסגור את כל הפיצוציות למיניהן. סביר להניח שבעלי פיצוציות יצליחו להתחכם לחוק – על-ידי הצבה של שולחן סמלי ושני כיסאות פלסטיק ישנים,למשל, יוכלו להציג את עצמם כבית-קפה ולכן כשייכים לתחום הבילוי והתרבות, ולא לתחום המסחר. חבל שהחוק יחייב אותם להתחכמויות מיותרות כאלה. כל משקיף מפוכח, דתי או לא, יבין שרמה כלשהי של פעילות מסחרית בשבת כבר הפכה לחלק בלתי-נפרד מהחיים העירוניים ואין כל טעם לנסות ולמנוע אותה.

אפולוגטיקה בגרוש

לבסוף, נדמה שאורלב והרבנים התומכים בו נבהלו מהויתור הסמלי אך המשמעותי מאוד מבחינתם עד שהם חותמים את דברי ההסבר שלהם בהמשפט התמוה הבא:

בשונה מהצעות חוק דומות שהונחו על שולחן הכנסת בנושא זה, הצעת חוק זו אינה עומדת בסתירה להלכה היהודית ולא תיצור מצב תקדימי שהכנסת מתירה בשבת את אשר אסרה התורה.

סליחה?

14/05/2007

הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (עונש מזערי בעבירות יצוא, יבוא, מסחר והספקה); הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)

גולשת עלומה הפנתה את תשומת ליבי לדיון שיערך מחר בועדת חוק חוקה ומשפט בנוגע להצעת החוק של יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) בנושא "הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (עונש מזערי בעבירות יצוא, יבוא, מסחר והספקה)". ההצעה הלא בדיוק מקורית דורשת קביעת עונש מינימום (של שנת מאסר אחת) על עבירות סחר בסמים. למה לא מקורית? כי כל אימת שח"כ מחליט שעבירה מסויימת הופכת ל"מכת מדינה" ומתרעם על גזרי הדין הפעוטים שגוזרים שופטי ישראל על עבריינים, מוצעת הצעה פופוליסטית שכזו לקבוע עונש מינימום על עבירה מסוג זה. בחלק מהמקרים (כמו עבירות מין, למשל), תיקונים דומים אף התקבלו.

הפעם תורן של עבירות הסחר בסמים. שתי חוות דעת הוגשו לוועדה לקראת הדיון: חוות הדעת של הסנגוריה הציבורית, וזו של משרד המשפטים. שתיהן מתנגדות להצעה, אך מטעמים שונים בתכלית. הסנגוריה מתנגדת להצעה מטעמים פרקטיים: היא טוענת שההצעה כוללת בחובה מגוון רחב מדי של עבירות שתחייבנה מאסר של שנה לפחות, וכי אין כל הוכחה שעונשי מאסר מוגדלים מגבירים את ההרתעה בנושא סחר בסמים.

חוות הדעת של משרד המשפטים מעניינת הרבה יותר. הם טוענים כי חקיקת עונשי מינימום היא דבר שלילי באופן גורף, בלי קשר לאופי העבירה המדוברת. התערבות של המחוקק בשיקול הדעת של השופט, לדידם, יפגע בתהליך עשיית הצדק. מוכרת הטענה כי כאשר שופט יעמוד בפני ההכרח לשלוח אדם לכלא לפרק זמן מינימלי חרף נסיבות מקלות, עשוי השופט להעדיף פשוט לא להרשיע את הנאשם כדי למנוע מה שהוא רואה כחריגה גדולה מדי מן הענישה הסבירה.

במקום זאת, מפנה משרד המשפטים את קוראי חוות-הדעת להצעת חוק ממשלתית שהונחה על שולחן הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה). מדובר בהצעה מרתקת. אל מול הדיבורים הקבועים על "רפורמות" ו"מהפכות" ברשויות המדינה השונות, ההצעה הזו מבקשת לבצע שינוי קטן לכאורה, לא מהפכה, אבל כזה שישפיע על מערכת המשפט לאין ערוך יותר מאשר מגוון הרפורמות ששר המשפטים החדש שלנו מבקש להנהיג.

החוק מבוסס על המלצות ועדה שמינה שר המשפטים ב-1996, בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג. הבעיה שעמדה בפני הוועדה היא כזו: החוק הישראלי קובע לכל עבירה עונש מקסימום. אמנם רבים בציבור תופסים את עונש המקסימום כעונש ה"ראוי" לעבירה האמורה, הרי שמבחינת החוק מדובר על העונש שיש להשית על עבריין כאשר עבר את העבירה בתנאים המחמירים ביותר, מבלי שדבר יפעל לטובתו ובאופן המזיק והזדוני ביותר שניתן להעלות על הדעת. פרט לעבירת רצח, עליה נקבע עונש חובה של מאסר עולם, העונש על מרבית העבירות המובאות בפני בתי המשפט צריך, באופן הגיוני, להיות נמוך משמעותית מעונש המקסימום הקבוע בחוק – ולו כדי לאפשר בידול של המקרים החמורים באמת מהמקרים ה"רגילים" של העבירה.

אך בבואו להכריע בדין, אין לשופט שום כלי לקבוע איזה עונש הוא נקודת ה"בסיס", ממנה ניתן לחשב נסיבות מקלות ונסיבות מחמירות כדי להגיע לעונש המתאים לעבירה הנוכחית, או אף כיצד להתחשב בנסיבות שכאלו. בלית ברירה, פונים שופטים רבים לתקדימים הקיימים, ובכך נשללת מהם ההתייחסות לרוח הזמן והאפשרות להגיב כאשר הסטטוס של עבירה משתנה בחברה.
ראשית, לכן, קובע החוק המוצע רשימה של נסיבות מקלות ומחמירות שעשויות להשפיע על גזר הדין – למשל, סיכויי ההשתקמות של העבריין לעומת הסכנה שהוא מהווה לציבור, הבעת חרטה וניסיון לכפר על המעשה לעומת נסיון לגרום נזק מרבי בעת ביצוע העבירה, ועבר נקי לעומת עבר פלילי עשיר (ועוד).

אך החידוש המרכזי של החוק המוצע הוא במושג של "עונש מוצא". על פי החוק שר המשפטים ימנה ועדה שתדון בסוגי העבירות השונים הקיימים בספר החוקים, ותקבע עבור עבירות רלוונטיות עונש מוצא. זו תהיה נקודת ההתייחסות של השופטים לקביעת ענישה: בהנתן עבירה שאין לה נסיבות מקלות או מחמירות כלל, זהו העונש הראוי, על פי חוק. מכאן על השופט לנהוג לפי עקרון המידתיות ולהחסיר ולהוסיף על פי נסיבות המקרה, כדי להגיע לעונש הראוי לעבירה הנידונה.

החוק אף קובע כי פסק הדין חייב לכלול הסבר מפורט של הנסיבות המקלות והמחמירות, והאופן בו השפיעו על גזר הדין. לא עוד נראה פסקי דין המכנים את המעשה בשלל כינויים חמורים, ובלי שום הגיון גוזרים עונשים מגוחכים של מספר חודשי מאסר על תנאי. מדובר בצעד ראשון לביקורת ציבורית על השופטים, ואחריות של השופטים כלפי הציבור בכל הנוגע לשיקול הדעת שהם מפעילים בשבתם בדין.

כהצעת חוק ממשלתית, ועוד כזו שאינה תלויה בחלוקה הפוליטית הגושית, יש לה סיכוי טוב לעבור בכנסת. אם הועדה שימנה שר המשפטים בעקבות החוק תעשה את מלאכתה נאמנה, כולנו נצא נשכרים.

אגב, להזכירכם, אם אתם מעוניינים לצפות בדיון בועדה מחר בשעה 14:00, ואף להגיד בזמן אמת, ניתן לעשות זאת באמצעות פרוייקט הוועדות המקוונות של הכנסת.

12/05/2007

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (יום שבתון רכב) (הוראת שעה), התשס"ז-2007 / יעקב מרגי

השנור עובד! אפי פוקס הציע לצרף לשורות המשמר רשומה שפרסם לגבי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (יום שבתון רכב) (הוראת שעה), התשס"ז-2007 של יעקב מרגי (ש"ס). הרי היא לפניכם:

בנרג’ נתנו לחבר הכנסת מרגי (מש”ס) (איך לא?) הזדמנות להסביר את הצעת החוק ההזויה החדשה מבית מדרשה של הסיעה ההזויה ביותר בכנסת.

במשפט אחד אפשר לומר שחבר הכנסת מרגי רוצה שכולנו ניסע ברכב שלנו לא יותר משישה ימים בשבוע.

למה? כי לחבר הכנסת מרגי נמאס להיות תקוע בפקק כל פעם שהוא נוסע על כביש 443 באיזור הר- החוצבים, ככה הוא פותח ומסביר:

לשמיעת דוגמא קורעת לב וסוחטת דמעות המסדר יעבור לדום: מסדר, דום.

הבוקר לקח לי חצי שעה לעבור את הקטע של כביש 443 שבין הר החוצבים לירושלים – זה ממש סיוט …הכבישים בארץ עמוסים לעייפה, מתפוצצים מרוב מכוניות והשיפור במערך הכבישים לא מסוגל להדביק את קצב הגידול של המכוניות

אין ספק. חבר הכנסת מרגי מדהים במעבר החד שלו מהמצב הפרטני, שמעורר הזדהות ואמפתיה עם מצוקותיו היום יומיות של חבר כנסת, ועובר לפתור בעיות גלובאליות מהשורה הראשונה ששועי עולם עוסקים בה.

להסבר פשוט וגאוני שמסביר את המקור לבעיות עומסי התחבורה בעולם המסדר יכתיף את נשקו: הכתף, ‘שק.

אנשים נוסעים היום עם המכונית לזרוק אשפה בפח האשפה הקרוב או לקנות מצרכים בחנות המכולת הסמוכה

(ואני שואל: לא יותר פשוט לסגור את כל המכולות באיזור הר החוצבים ולהעביר משם את כל פחי הזבל? ואז ח”כ מרגי יוכל לסוע בכיף? או במילים אחרות: איזה מפגר ייסע לזרוק את הזבל עם האוטו שלו? וגם אם כן, למה שהוא ייסע בכביש 443 לעשות את זה?!)

לפתרון הבנאלי והכל כך נדרש המסדר ידגל את נשק: דגל, ‘שק.

הציבור בארץ צריך להתרגל להשתמש בתחבורה הציבורית ולסייע לצמצם את היקף התנועה בכבישים, כמו גם להוריד את הזיהום שפוגע באיכות חיינו.

להשערה שלי לסיבה האמיתית שעומדת מאחורי החוק הזה, המסדר יעבור לנוח, והדגל יורד לחצי התורן. (עמוד נוח)

מרגי אומר שרק במשך שישה ימים בשבוע כולנו נוכל חייבים ליסוע. מאחר ואנחנו עובדים במשך שישה ימים ספציפיים, ורובנו לא עובדים ביום אחד מאוד לא ספציפי אז… הממ. מעניין באיזה יום לא ניסע. גם אם נבחר בכך. הממממ… בוא נישאל את מר מרגי באיזה יום הוא והסיעה שלו לא נוסעים? באיזה יום, ככל הניראה כמעט כל האנשים בישראל לא ייסעו. זה מה שמר-גי היה עונה לי ככל הניראה (כשהילה מרחפת מעל ראשו):

בשבת? אבל בשום מקום לא רשום שבת בהצעת החוק. מה קשור שבת? דיברתי על איכות סביבה, תכנון תעבורתי, בטיחות בדרכים, התחממות גלובאלית, זה משהו שלכם, החילונים והשמאלנים. מה שבת עכשיו? אני לא אמרתי שבת. (טי- הי!)

האם יכול להיות שהחוק הזה מנסה בסופו של דבר לקדם את האג’נדה של הפחתת הנסיעות בשבת. ואולי גם סיכול האפשרות של נסיעה בשבת של התחבורה הציבורית? יכול להיות שזה מה שמר-גי מנסה לדחוף פה?

יכול להיות שהתמיכה הידועה של המפלגות הדתיות בחוק שעות עבודה ומנוחה בשביל למנוע העסקת עובדים ופתיחת עסקים בשבת בנויה על אותה פואנטה? הסתמכות על סיבה לכאורה סוציאלית אזרחית כדי בפועל לקדם רעיון הלכתי? זה מה שכתוב באתר האינטרנט של מכון “דעת” ללימודי יהדות ורוח:

בעקבות ההוראה חסרת השיניים שבפקודת סדרי שלטון ומשפט, עשו המפלגות הדתיות מאמץ עילאי לחקיקת חוק שיקבע סנקציות על מחללי שבת. תוצאות מאמץ זה הניבו את חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א – 1951, שקבע בסעיף 7 בו שכל עובד יזכה למנוחה שבועית רצופה של לפחות 36 שעות רצופות, ולגבי יהודי יום המנוחה השבועי יכלול את יום השבת. ברם, לימים, נתברר שהחוק מעקר כמעט לחלוטין את משמעותה הדתית והלאומית של השבת, הן בשל הפרשנות המצמצמת שניתנה לו ושימת הדגש על אופיו ה”סוציאלי”, הן בשל הפרצה הרחבה שנקבעה בו לעניין אי תחולתו על חברי אגודה שיתופית ומתן היתרי עבודה, הן בשל אי אכיפתו בידי הרשויות.

קשה לי להאמין שמרגי המיוזע והעייף מהפקק שעבר עליו הכריז על הצעת החוק הזו. קשה לי מאוד להאמין שמה שהוביל אותו ליצירתיות הזו היא הגלובל וורמינג, הפקקים, הורדת הזבל במכוניות והנסיעות עם הרכב למכולת. ניראה לי שמרגי רוצה לעשות את התרגיל הקלאסי של חוק שעות עבודה ומנוחה.

ח”כ נכבד: לגבי הצרות האישיות שלך- סע על השוליים כמו שאול מופז או שפשוט תצא שעה קודם כמו כל עם ישראל שרוצה להגיע בזמן.

אם אתה רוצה באמת לתרום לכל הבעיות שהזכרת, תרד מדברים שמריחים כמו כפייה דתית עטופה באג’נדה פופולארית אלטרואיסטית ותנסה לקדם פרוייקטים אמיתיים לפתרון עומסי התנועה. כמו “חוק סבסוד נסיעות בתחבורה ציבורית”. “מס קידום הרכבת התחתית בת”א”, “חוק החרמת כלי רכב מזהמים” או מה שזה לעזאזל לא יהיה. רק אל תשחק אותה.

המסדר חופשי עד להצעת החוק המפגרת הבאה.

10/05/2007

הצעת חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – תושבי אזור רצועת עזה – נתיני רשות זרה), התשס"ז-2007 / אפי איתם ומתן וילנאי

Filed under: אקטואליה,צבא — Dubi @ 8:57

כשהצעת חוק מוגשת על-ידי עשרים ח"כים מכל רחבי הקשת הפוליטית, לרוב מדובר בנושא קונצנזואלי שכולם יכולים להסכים עליו. כשהצעה מוגשת ע"י מספר ח"כים מאותו גוש פוליטי, אפשר להניח שמדובר בהצעה שנוטה לכיוון האידיאולוגיה המועדפת על הגוש הזה. אבל מה קורה כשהצעת חוק מוגשת ע"י שני ח"כים מעברים מנוגדים של הקשת הפוליטית – ועוסקת בנושא החם ביותר של הפוליטיקה הישראלית מאז 1967?

חברי הכנסת אפי איתם (האיחוד הלאומי-מפד"ל) ומתן וילנאי (עבודה) הגישו יחדיו את הצעת חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – תושבי אזור רצועת עזה – נתיני רשות זרה), התשס"ז-2007, וגרמו לי להרהר מה יכול לגרום לשני אנשים עם עמדות כל כך שונות לשתף פעולה בנושא כל כך מרכזי. האמת? אני עדיין לא בטוח. אני מכיר מישהו שיכול לתת תשובה בעניין, אבל אני מעדיף לא להכנס לזה כרגע.

ההצעה מציעה משהו פשוט למדי, למעשה: ישראל מסירה סופית את אחריותה לאוכלוסיה האזרחית שברצועת עזה. מבחינת מציעי ההצעה, עם סיום ההתנתקות ישראל אינה כובשת יותר את רצועת עזה, ולכן אי אפשר לתבוע אותה בתביעות נזיקין על נזק שהיא גורמת במהלך פעולות מלחמתיות בשטח זה. אליבא דאיתם ווילנאי, דין הרשות הפלסטינית ברצועת עזה כדין כל ישות מדינית זרה אחרת: אם צה"ל תוקף אותם בפעולה מלחמתית-הגנתית, זו בעיה שלהם.

אבל זו לא באמת בעיה שלהם. זו בעיה שלנו, לא פחות מכך. בג"ץ קבע שלמדינת ישראל יש אחריות כלפי תושבי השטחים מתוקף היותה השליט דה-פקטו בהם. הוא לא הגביל את האחריות הישראלית רק לשטחים שבשליטה ישירה של ישראל מבחינה פורמלית. ישראל אינה מכירה כרגע בממשלת הרשות, ולמעשה דואגת בכל עת לכתוש כל ניסיון לעצמאות פלסטינית. היא אינה יכולה לקום ולהתנער מכל אחריות לאנשים שהיא מציבה מול קני הטנקים שלה.

את הצד של אפי איתם אני מבין. הוא מנסה להוציא מתוק מהעז של ההתנתקות. מה וילנאי חשב כשהוא חתם על ההצעה הזו אני קצת פחות מבין. האם הוא חושב שביטול האחריות הפורמלית של ישראל לשלומם של תושבי עזה תסייע איכשהו לקדם את מאמצי השלום? האם הוא חושב שבכך שספר החוקים הישראלי יכריז שאנחנו לא אחראים לשלום התושבים שם, וכי פעולות צה"ל בעזה הן לגיטימיות בהכרח, הדבר יגן על ישראל או על צה"ל מפני תביעות לגיטימיות בעתיד על-ידי מי שנמצאים תחת שליטתנו דה-פקטו?

יותר מכל אני חושש שהסרת האחריות הכלכלית של ישראל בפני פלסטינים שנפגעו ע"י צה"ל תגביר את הנכונות והרצון של ארגונים בינלאומיים לפעול נגד ישראל ברמת החוק הבינלאומי, ובכך יצא שכרנו בהפסדנו.

בלוג בוורדפרס.קום.