הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (עונש מזערי בעבירות יצוא, יבוא, מסחר והספקה); הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)

גולשת עלומה הפנתה את תשומת ליבי לדיון שיערך מחר בועדת חוק חוקה ומשפט בנוגע להצעת החוק של יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) בנושא "הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (עונש מזערי בעבירות יצוא, יבוא, מסחר והספקה)". ההצעה הלא בדיוק מקורית דורשת קביעת עונש מינימום (של שנת מאסר אחת) על עבירות סחר בסמים. למה לא מקורית? כי כל אימת שח"כ מחליט שעבירה מסויימת הופכת ל"מכת מדינה" ומתרעם על גזרי הדין הפעוטים שגוזרים שופטי ישראל על עבריינים, מוצעת הצעה פופוליסטית שכזו לקבוע עונש מינימום על עבירה מסוג זה. בחלק מהמקרים (כמו עבירות מין, למשל), תיקונים דומים אף התקבלו.

הפעם תורן של עבירות הסחר בסמים. שתי חוות דעת הוגשו לוועדה לקראת הדיון: חוות הדעת של הסנגוריה הציבורית, וזו של משרד המשפטים. שתיהן מתנגדות להצעה, אך מטעמים שונים בתכלית. הסנגוריה מתנגדת להצעה מטעמים פרקטיים: היא טוענת שההצעה כוללת בחובה מגוון רחב מדי של עבירות שתחייבנה מאסר של שנה לפחות, וכי אין כל הוכחה שעונשי מאסר מוגדלים מגבירים את ההרתעה בנושא סחר בסמים.

חוות הדעת של משרד המשפטים מעניינת הרבה יותר. הם טוענים כי חקיקת עונשי מינימום היא דבר שלילי באופן גורף, בלי קשר לאופי העבירה המדוברת. התערבות של המחוקק בשיקול הדעת של השופט, לדידם, יפגע בתהליך עשיית הצדק. מוכרת הטענה כי כאשר שופט יעמוד בפני ההכרח לשלוח אדם לכלא לפרק זמן מינימלי חרף נסיבות מקלות, עשוי השופט להעדיף פשוט לא להרשיע את הנאשם כדי למנוע מה שהוא רואה כחריגה גדולה מדי מן הענישה הסבירה.

במקום זאת, מפנה משרד המשפטים את קוראי חוות-הדעת להצעת חוק ממשלתית שהונחה על שולחן הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה). מדובר בהצעה מרתקת. אל מול הדיבורים הקבועים על "רפורמות" ו"מהפכות" ברשויות המדינה השונות, ההצעה הזו מבקשת לבצע שינוי קטן לכאורה, לא מהפכה, אבל כזה שישפיע על מערכת המשפט לאין ערוך יותר מאשר מגוון הרפורמות ששר המשפטים החדש שלנו מבקש להנהיג.

החוק מבוסס על המלצות ועדה שמינה שר המשפטים ב-1996, בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג. הבעיה שעמדה בפני הוועדה היא כזו: החוק הישראלי קובע לכל עבירה עונש מקסימום. אמנם רבים בציבור תופסים את עונש המקסימום כעונש ה"ראוי" לעבירה האמורה, הרי שמבחינת החוק מדובר על העונש שיש להשית על עבריין כאשר עבר את העבירה בתנאים המחמירים ביותר, מבלי שדבר יפעל לטובתו ובאופן המזיק והזדוני ביותר שניתן להעלות על הדעת. פרט לעבירת רצח, עליה נקבע עונש חובה של מאסר עולם, העונש על מרבית העבירות המובאות בפני בתי המשפט צריך, באופן הגיוני, להיות נמוך משמעותית מעונש המקסימום הקבוע בחוק – ולו כדי לאפשר בידול של המקרים החמורים באמת מהמקרים ה"רגילים" של העבירה.

אך בבואו להכריע בדין, אין לשופט שום כלי לקבוע איזה עונש הוא נקודת ה"בסיס", ממנה ניתן לחשב נסיבות מקלות ונסיבות מחמירות כדי להגיע לעונש המתאים לעבירה הנוכחית, או אף כיצד להתחשב בנסיבות שכאלו. בלית ברירה, פונים שופטים רבים לתקדימים הקיימים, ובכך נשללת מהם ההתייחסות לרוח הזמן והאפשרות להגיב כאשר הסטטוס של עבירה משתנה בחברה.
ראשית, לכן, קובע החוק המוצע רשימה של נסיבות מקלות ומחמירות שעשויות להשפיע על גזר הדין – למשל, סיכויי ההשתקמות של העבריין לעומת הסכנה שהוא מהווה לציבור, הבעת חרטה וניסיון לכפר על המעשה לעומת נסיון לגרום נזק מרבי בעת ביצוע העבירה, ועבר נקי לעומת עבר פלילי עשיר (ועוד).

אך החידוש המרכזי של החוק המוצע הוא במושג של "עונש מוצא". על פי החוק שר המשפטים ימנה ועדה שתדון בסוגי העבירות השונים הקיימים בספר החוקים, ותקבע עבור עבירות רלוונטיות עונש מוצא. זו תהיה נקודת ההתייחסות של השופטים לקביעת ענישה: בהנתן עבירה שאין לה נסיבות מקלות או מחמירות כלל, זהו העונש הראוי, על פי חוק. מכאן על השופט לנהוג לפי עקרון המידתיות ולהחסיר ולהוסיף על פי נסיבות המקרה, כדי להגיע לעונש הראוי לעבירה הנידונה.

החוק אף קובע כי פסק הדין חייב לכלול הסבר מפורט של הנסיבות המקלות והמחמירות, והאופן בו השפיעו על גזר הדין. לא עוד נראה פסקי דין המכנים את המעשה בשלל כינויים חמורים, ובלי שום הגיון גוזרים עונשים מגוחכים של מספר חודשי מאסר על תנאי. מדובר בצעד ראשון לביקורת ציבורית על השופטים, ואחריות של השופטים כלפי הציבור בכל הנוגע לשיקול הדעת שהם מפעילים בשבתם בדין.

כהצעת חוק ממשלתית, ועוד כזו שאינה תלויה בחלוקה הפוליטית הגושית, יש לה סיכוי טוב לעבור בכנסת. אם הועדה שימנה שר המשפטים בעקבות החוק תעשה את מלאכתה נאמנה, כולנו נצא נשכרים.

אגב, להזכירכם, אם אתם מעוניינים לצפות בדיון בועדה מחר בשעה 14:00, ואף להגיד בזמן אמת, ניתן לעשות זאת באמצעות פרוייקט הוועדות המקוונות של הכנסת.