הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש, התשס"ז-2007, של חנא סוויד (חד"ש) ונדיה חילו (עבודה) היא מסוג הצעות החוק שמועלות מעת לעת, ולכאורה אין להן סיכוי לעבור. מדובר בבקשה די פשוטה, בסופו של דבר, אבל ההיסטוריה של ישראל מצביעה על שזה כנראה לא יקרה: הקמת ישוב עירוני חדש שמיועד בראש ובראשונה לאוכלוסיה הערבית. לא לגמרי ברור מהחוק איך הישוב ייועד לאוכלוסיה הערבית, משום שמצויין בו במפורש שכל אזרח יהיה רשאי להתגורר שם, אבל ניחא.
מה שמעניין בחוק הזה הוא שלשם שינוי, הוא לא הוגש רק על-ידי חברי כנסת מהמפלגות הערביות, אלא חתומה עליו גם ח"כ חילו מהעבודה, ותמכו בו, מעבר לחשודים המיידיים בנושאים ממין אלו, גם רשימה נאה של ח"כים ממפלגות "ציוניות": יוסי ביילין, רן כהן, זהבה גלאון, מיכאל מלכיאור, שלי יחימוביץ ודוד אזולאי, למשל. אבל יותר מעניינים מהם הם שני שמות שאולי זכורים לכם מארוע פוליטי שהתרחש לאחרונה: קולט אביטל וראובן ריבלין – שני המועמדים שהתחרו על משרת הנשיא. אחד מהם, להזכירכם, איש ליכוד. שניהם תמכו בהצעת החוק, אולי לקראת הבחירות לנשיאות.
אבל הכי הכי מעניין, מהבחינה הרכילותית/פוליטיקה-תוך-פרלמנטרית גרידא, זה שהמועמד השלישי, זה שנבחר, דווקא לא תמך. אני אשאיר לכם לשער איך זה קרה.
(דובי קננגיסר)
שלטון החוק - ביקורת חקיקה 
לטעמי, מעבר למוזרות של הגדרת יישוב כערבי בחקיקה ולציין מיד אח"כ שמדובר ביישוב רב תרבותי הפתוח לכולם, החוק הזה הוא די רועץ. במקום להשקיע משאבים בשיפור היישובים הקיימים שהתשתיות בהן במצב נורא, החוק מציע "לצאת" משם, ולהתחיל מקום חדש. כלומר רק מי שידו משגת זכאי לתשתיות נאותות, ומי שלא, שיידפק בכפר. ברור שזו לא כוונתם ורצונם של יוזמי החוק, אך זה המשמעות הנלווית לו, וחבל. גם מוזרה לי עצם ההגדרה של יישוב כ"ערבי" – מה זה אומר בכלל? איך היו מגיבים הח"כים האמורים עם למשל ליברמן היה מגיש הצעת חוק להקמת יישוב "יהודי" חדש בגליל, בלב האוכלוסיה הערבית, שמוגדר כיהודי בחקיקה?
תגובה של ליאור — 04/07/2007 @ 11:08 |
ליאור – לא כל כך ברור לי איך הכנסת יכולה בכלל, באופן ישיר לפחות, לשפר תשתיות (שאכן נמצאות במצב נוראי) ביישובים הקיימים; הרי זהו תפקידה ובתחום שליטתה של הרשות המקומית, לא?
תגובה של בנימין — 04/07/2007 @ 13:43 |
האם ישוב ערבי הפתוח לכולם הוא יצור מוזר יותר מהיצור מדינה יהודית דמוקרטית? לא ברור. בכל מקרה היישוב יכול להיות "ערבי" במובן שבשיקולים התכנוניים שנשקלו נלקחו בחשבון קודם כל צרכי האוכלוסיה הערבית, ואין שום סיבה שזה ימנע מבחינה חוקית את הזכות של יהודים לגור שם.
תגובה של טלד — 05/07/2007 @ 17:41 |
הרבה יותר מוזר, כן.
איזה צרכים מיוחדים יש לאוכלוסיה הערבית שצריכים להשפיע על שיקולים תכנוניים? יש דוגמא? משהו?
תגובה של iod — 05/07/2007 @ 18:17 |
דובי, הוצאת לי את מלים מהפה בתגובה האחרונה.
בנימין, הכנסת, או יותר נכון הממשלה, יכולה לדאוג לשיפור תשתיות ביישובים הערביים. זאת בכך שהיא מקפידה על ביצוע נהלים תקינים ברשויות המקומיות, דוגמת אחוזי גביית המסים המקומיים בישובים הללו. הפטורים הגורפים ממסים ביישובים מסוימים הם שעומדים, להבנתי המוגבלת, בשורש העניין. יש שיגידו שזו בעיית הרשות המקומית שהעדיפה לא לגבות מסים, אך לתפיסתי לממשלה יש חובה לכלל אזרחיה, ולכן היא לא יכולה להפקיר את כל תושבי הרשות רק משום שהמועצה מושחתת. חובת המדינה לדאוג למנהל תקין, למרות שזו דרישה קצת קשה כשהדג מסריח מהראש.
תגובה של ליאור — 07/07/2007 @ 15:08 |
אני מסכים איתך שהבעייה ברשויות המקומיות הערביות היא גביית המסים המקומיים, שלא קיימת בחלקם (ראש-עיריית טייבה הודה בזמנו שלפני שהוא נכנס לתפקיד היה אחוז גבייה של בערך 5%). אבל זה בדיוק הקטע – גביית מסים מקומיים היא בעייתה אך ורק של הרשות המקומית. רשות שנלחמת על זה, אוכפת, מטילה קנסות, מפעילה משטרה (או שיטור מקומי), ולפעמים אפילו מחנכת לתשלום מסים, תוכל לממן את פעילותה ודברים חשובים כמו שיפור תשתיות. רשות שבאופן מודע ומוצהר לא אכפת לה מזה (כמו הרבה מהרשויות הערביות), לא תוכל לממן דברים כאלו לתושביה. כל זה, איך שאני רואה את זה, היא מערכת סגורה שמערבת את הרשות ותושביה, ואני לא רואה איך השלטון המרכזי יכול או צריך להתערב. לרשות לא אכפת, לתושבים לא אכפת (אף אחד לא מכריח אותם להתחמק מתשלום ארנונה), אז למה זה בעיה של הממשלה או הכנסת? אין כאן הפקרה של השלטון המרכזי.
הדרך היחידה שהוא יכול לעשות זאת היא למנות ועדה קרואה במקום ראש המועצה, וזה כידוע אמצעי מאוד קיצוני שצריך להיות מופעל במקרים קיצוניים בלבד, וזה ברור לכולם, גם לשר הפנים. בין השאר כי זה הורס את העיקרון הדמוקרטי המקומי. כדוגמה ראה את ההפגנות בטייבה (אאל"ט) לפני כמה ימים כנגד הועדה הקרואה שם, אע"פ שזו מונתה רק כשהרשות כבר קרסה לגמרי ולא יכלה לתפקד.
תגובה של בנימין — 08/07/2007 @ 13:05 |
בנימין, ההפרדה בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי בישראל היא מאוד מוגבלת – בסופו של דבר, השלטון המקומי הוא יציר כפיו של השלטון המרכזי ותו לא. בהבל פיו יכול שר הפנים לבטל רשות מקומית, לאחד אותה עם אחרת או להחליט שאין יותר רשות מקומית. גם ההפרדה התקציבית היא חלקית בלבד, והרשויות המקומיות תלויות בשלטון המרכזי עבור חלק נכבד מהתקציבים. יתר על כן – כאשר רשות מקומית נקלעת לקשיים תקציביים, היא בדרך כלל יכולה לסמוך על השלטון המרכזי שיעביר לה את הכספים, ולכן העצמאות הכלכלית של רשויות רבות לא קיימת מלכתחילה. (למותר לציין שזה לא המצב בכל מקום בעולם – ישראל היא מדינה מאוד ריכוזית בשלטון שלה יחסית למדינות אירופה וצפון אמריקה).
לפיכך, לטעון שאם יש לרשות מקומית בעיה זו בעיה שלה, זה פשוט לא נכון. השלטון המקומי הוא באחריותו של שר הפנים. התנגדות של התושבים לועדה קרואה אינה סיבה מספקת לא לתת מענה ריכוזי לבעיה מקומית, לפחות כל עוד סמכויותיה של הרשות המקומית מוגבלות כפי שהן בחוק הישראלי.
תגובה של iod — 08/07/2007 @ 13:32 |
לגבי 'מה זו עיר ערבית' – לציבור הערבי בישראל יש די הרבה מאפיינים שמייחדים אותו. משפחות גדולות (אצל המוסלמים), קשרים בין דוריים במשפחה, ואופי שונה של תעסוקה. כל אלה מכתיבים תכנון מסויים, כמו גם המצב הסוציו אקונומי של האוכלוסיה – אין ממש צורך במגדלי יוקרה.
לגבי ישוב חדש מול ישן – מעבר לשיפור התשתיות, אין ברירה אלא להקים ישובים ערביים חדשים. העובדה שבמשך 60 שנה לא הוקם ישוב ערבי אחד (שאינו בדואי), והעובדה שכל הישובים הערביים הגדולים הם כפרים שצמחו לגודל של עיר בצורה לא טבעית, אינה מאפשרת את הפיכתם לישובים מודרניים המאפשרים קליטה של אוכלוסייה משמעותית נוספת. אולי אפשר, באמצעות תמיכה נרחבת של השלטון המרכזי, להביא את הכפרים הערביים המוזנחים לרמה שיוכלו לתמוך בכל תושביהם. כמעט בלתי אפשרי לשפר אותם כך שיוכלו לקלוט את גידול האוכלוסייה הצפוי.
תגובה של דני האדום — 23/07/2007 @ 8:34 |
"עיר ערבית" זה גם אומר שבית הספר במקום ילמד בערבית, שבמקום בית כנסת יהיה שם מסגד ו/או כנסיה, שהשילוט יהיה בערבית (או דו/תלת לשוני), וזה בנוסף לשאר המאפיינים שכבר ציינו כאן.
תגובה של העלמה עפרונית — 15/10/2007 @ 14:46 |
שפת הלימוד בבית הספר נקבעת על פי זהותה האתנית של האוכלוסיה בסביבה, לא לפי הגדרה מעורפלת כל שהיא של "איזה מין עיר זאת", בית כנסת או מסגד לא מוקם על ידי המדינה אלא על ידי ארגוני דת פרטיים, והשילוט, באופן עקרוני, אמור להיות תחת לשוני בכל מקום בארץ.
עדיין לא הבנתי איפה פה המקום להתערבות המדינה.
תגובה של iod — 15/10/2007 @ 15:04 |