בשקט בשקט, בלי למשוך יותר מדי כותרות בעיתונים או תשומת לב ציבורית, יושבת לה ועדת חוק, חוקה ומשפט ודנה בהצעת חוק (קובץ PDF) שתקנה למשטרת ישראל וכל גוף רשמי אחר מטעם המדינה גישה בלתי אמצעית למאגר מידע מקיף אודות הרגלי התקשורת שלנו. מטריד, מקומם ובעיקר מאוד מפחיד. הייתי ממשיך לדבר על הצעת החוק אם גל מור לא היה עושה זאת טוב בהרבה ב-Ynet:
ההצעה, שכבר אושר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, נועדה להסדיר את כללי העברת נתוני התקשורת לידי המשטרה וגורמי חקירה אחרים כמו רשות ניירות ערך, רשות המיסים, מצ"ח ועוד, לצורכי חקירות. אם היא תאושר, נתוני התקשורת של אזרחי המדינה – בטלפון, במכשירים ניידים ובמחשבים, יהיו זמינים לרשויות – באופן מלא.
הדיונים נערכים כמעט ללא כל התעניינות התקשורת, על אף שהשלכות ההצעה מרחיקות לכת. המשטרה מבקשת לאפשר לה להקים מאגר נתונים אדיר במסגרת החוק, אשר על פי בדיקה שנערכה על ידי משרד המשפטים, הוא חסר תקדים בהיקפו בעולם.
ובקטע אחר בכתבה:
סימן שאלה גדול מתנוסס מעל בקשת המשטרה ליהנות מגישה לנתוני מיפוי האנטנות הסלולריות. עו"ד דן אור חוף, ממשרד עו"ד פרל כהן צדק לצר, המייצג בדיון את ספקית האינטרנט נטוויז'ן-ברק, אומר כי בקרב המומחים המלווים את הדיונים התעורר חשד כי למשטרה מניע נסתר אותו היא מסרבת לחשוף, על אף שהציבור זכאי לדעת. למשל, אם למשטרה יש טכנולוגיה המאפשרת יכולת איכון עצמאית, היא תוכל לעקוב אחר שבעה מיליון אזרחים בזמן אמת, כהגדרת עו"ד שהב.
כדי להבין קצת יותר מה הצעת החוק בעלת הניחוח הטוטליטרי הזה אומרת בשביל כל אחד ואחד מאיתנו אני מזמין אתכם לקרוא את הכתבה המלאה של מור. חשוב שנדע על זה.
שלטון החוק - ביקורת חקיקה 
מפחיד מאד.
תגובה של בן אבויה — 27/08/2007 @ 19:33 |
אני ממליץ שתקרא גם את הפוסט הזה שלי שמדבר על הצעת החוק. נכחתי בישיבה אחת, וזה היה לא נעים במיוחד לשמוע את המשטרה מנסה להסביר ש"יש דברים שאנחנו לא יכולים לומר לפרטיכל ולכן אנחנו צריכים את הנתונים האלו" באותה העת שמח"ש מסבירה שהיא צריכה גישה לנתונים האלו כדי לחקור שוטרים שסרחו.
תגובה של יהונתן — 27/08/2007 @ 19:47 |
אני לא רוצה להיות פרקליטתו של השטן (או במקרה שלי, סניגוריתו של השטן), אבל אני חושבת שיש פער גדול מאוד בין ההצגה של החוק בתקשורת לבין ההשלכות האמיתיות שלו [ואני אומרת את זה כמי שנכחה בישיבה אחת, והייתה מעורבת בשאר הישיבות, בכולן מן הצד המנוגד למשטרה, שהתנגד נחרצות לחוק].
אומנם החוק מאפשר למשטרה לקיים מאגר עצמאי, אבל נכון להיום – ובועדת חוקה הצעת החוק השתנתה, למרבה המזל, מאוד מכפי שהיא הועברה אליה – המאגר לא שונה מאוד מן המאגר שניתן להשיג באינטרנט. המאגר כולל רשומות 144, 441 (זיהוי כתובת לפי מספר טלפון) ורשימת בעלויות. זה הרבה, אבל יש לא מעט חוקים בישראל שמאפשרים חדירה הרבה יותר דרסטית לפרטיות, ולא זכו לכזה סיקור.
[אגב, אולי אני עירנית לכך במיוחד, אבל לדעתי דווקא כאן היה סיקור צמוד למדי של התקשורת. "הארץ" דיווחו כמעט בדבקות על כל ישיבה].
בקיצור – החוק באמת דרקוני, ופוגע בפרטיות. אבל יש חוקים הרבה יותר גרועים ממנו. אתם מוזמנים לעיין בחוק האזנות סתר הקרוב למקום מגוריכם, או בפקודת מעצר וחיפוש. מפחיד לגלות עד כמה חיינו חשופים.
[וזה עוד בלי להעלות את השאלה מדוע אנחנו לא מוטרדים מכך שמאגרי המידע האדירים האלה מצויים בידיהן של חברות פרטיות, בלי שיש פיקוח אמיתי על השימוש המסחרי שהן עושות בו]
תגובה של איילת — 30/08/2007 @ 21:05 |
תגובה של ליאור — 30/08/2007 @ 21:28 |