מרתק לראות את הדמוקרטיה הייצוגית פועלת את פעולתה: השנה, יותר מתמיד, לווה יום הזיכרון לשואה ולגבורה בביקורת ציבורית נוקבת על מצבם המשפיל והמזעזע של ניצולי השואה החיים ביננו. ראש ממשלתנו לא נשאר אדיש לזעם הציבורי והורה לשר הרווחה שלנו, יצחק הרצוג, "לטפל בנושא". עברו חודשיים והנושא ירד מעל הכותרות. השבוע הוגשו שתי הצעות חוק פרטיות שמנסות לטפל בנושא מצוקת הניצולים, ונראה שלמרבה הפלא, הוועדה שמינה הרצוג דווקא לא שקטה על השמרים.
למרות מה שהייתם חושבים, מסתבר שהמשרד דווקא ניסח המלצות, שהוגשו ממש השבוע, ואמורות להיכלל בתקציב 2007. עיקר ההמלצות הן "הוספת הסכום של 1,040 שקל לחודש לכל ניצול שזכאותו להשלמת הכנסה הוכרה ע"י המוסד ביטוח לאומי. ע"פ נתונים ראשונים שנמסרו לוועדה, מדובר בכ-55 אלף ניצולים והעלות השנתית היא 686 מיליון שקל. כמו כן, מוצע לתת מענק שנתי בסכום נמוך יותר של 5,000 עד 6,000 שקל, ללא מבחן הכנסות, לכל הניצולים אשר אינם זכאים לקבלת השלמת הכנסה, ואינם זוכים לרנטה מגרמניה או לקיצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. מספרם של אלה עומד על כ-125 אלף ולכן העלות הכוללת של חלופה זו, על שני חלקיה, עומדת על 1.3-1.45 מיליארד שקל לשנה". מדהים, בתנאי שזה לא ייפול במסגרת הדיונים על התקציב.
במקביל, הונחו בשבוע האחרון על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק פרטיות העוסקות אף הן בניצולי השואה. הראשונה, שהגישה חברת הכנסת סופה לנדבר, שזכתה כבר לתמיכתם של 14 ח"כים, מכונה "הצעת חוק ניצולי שואה (הכרה ופיצוי כספי), התשס"ז–2007" (קובץ RTF). ההצעה מבקשת להגדיר באופן רחב מיהו ניצול שואה ולהעניק 500 שקלים נוספים בחודש, למי מהם שמתקיים מקצבת זיקנה בלבד. לא ברור לי כיצד הגיעו דווקא לסכום המדובר, שנראה לי מעט נמוך, אך לכל הפחות מדובר בניסיון לפתור את הבעיה.
ההצעה השניה, של חה"כ שלי יחימוביץ, מבקשת לתקן את העוול הנגרם לנכים שזכו להשתתף בלוחמה נגד הצורר הנאצי. לפי "הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – כפל קצבה), התשס"ז-2007" (קובץ RTF), יבוטל הקיצוץ של קצבאות הזקנה מגמלאות הנכות, כפי שקורה כיום. אכן מדובר בתיקון של עוול גדול, אותו ביקשו לתקן ח"כים רבים עם הצעות דומות בעבר. אך ריבוי ההצעות הדומות לא מבשר טובות – אם ההצעה לבטל את הקיצוץ נדחתה שוב ושוב, מדוע שהפעם יהיה המצב שונה?
בכל מקרה, מדובר בקבוצה מכובדת של חוקים המבקשים לטפל באותה סוגיה, כשברור שההצעות של משרד הרווחה והצעתה של חה"כ לנדבר מתנגשות במידה מסוימת. יו"ר הכנסת כבר הודיעה כי היא תומכת במציאת פתרון למצוקת הניצולים, כך שניתן לקוות שאולי העוול המתמשך יתוקן סוף כל סוף. מצד שני, הניסיון ההיסטורי לא מבטיח טובות.
אני חושב שמרתק לראות כיצד נושא ציבורי חם מוצא את דרכו אל החקיקה, ממש כמו עמלות הבנקים. מחד, יש שיראו זאת כפופוליזם, ניסיון של נבחרי הציבור לגרוף הון פוליטי על גבי גל התקשורת. אני טוען שלהפך, זהו בדיוק מהלך הדברים – הציבור מוחה, ונבחריו רואים לאן נושבת הרוח ופועלים בהתאם. אם מה שרצינו נענה, מה לנו כי נלין? הבעיה נעוצה בשני מקרים: הראשון, הוא כשמדובר בלא יותר מרוח וצלצולים מפי הח"כים, וההצהרות היפות שלכם לא נושאות פרי, כמו במקרה חה"כ כחלון ועמלות הבנקים. המקרה השני היא כשציבור הנבחרים נזכר באיחור לטפל במשהו שמן הראוי היא לפתור אותו מלכתחילה, כמו במקרה ניצולי השואה. נותר רק לקוות שלאחר שהתעוררו באיחור, נבחרי הציבור שלנו יטרחו לפחות לתקן את המעוות.
* קטע זה פורסם לראשונה ב"ג'וקים" בשינויים קלים
(ליאור, ג'וקים)