הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצטרפות למועדון חברות המקנה הטבות בשירותי תיירות ונופש), התשס"ח-2007 היא עוד ניסיון של המחוקק הישראלי לרוץ עם משרוקית אחרי נוכלים ופושעים כאילו הכנסת היא שוטר פשוט. הצעת החוק מבקשת להכיל הגנות מסויימות על מי שהסכים להצטרף ל"מועדון חברים" המקנה הטבות בשירותי תיירות ונופש. התרגיל המקובל הוא שמשכנעים אנשים באמצעים לא כל כך הגונים לשלם הרבה מאוד כסף תמורת חברות ב"מועדון" הזה, ואחר כך, כשהאיש יוצא מהשפעת שוטפי המוח, הוא מגלה שקשה לו לחזור בו מההסכמה שלו. פעם זה היה יחידות נופש, אבל אז האופציה הזו נחסמה ע"י המחוקק, אז הנוכלים עברו לשטויות אחרות. העניין הוא שתוכן ה"הטבה" שמסכימים לשלם עבורה לא באמת משנה, הרי – אפשר גם למכור ככה חברות במועדון לשואבי אבק. שיטות הלחץ להצטרפות אינן קשורות דווקא בשירותי נופש ותיירות, הן פשוט מוסוות כך כי זה נוח יותר. אז מה למחוקק לנסות להדביק כל פעם את הכותרות המקוריות שהרמאים נותנים לשטיקים שלהם? האם אי אפשר לנסח חוק טיפה יותר כללי שפשוט ימנע את הפעילות הזו וזהו? מה רע אם כל שירות ארוך טווח יהיה ניתן לביטול תוך 14 יום ובתנאי שלא נעשה בו כל שימוש בפרק הזמן הזה?
וניתן לשאול גם מה קורה עם בתי המשפט. דברים כאלו כלל לא היו צריכים להגיע לידי המחוקק. בתי המשפט היו צריכים לפסול הסכמים כאלו באופן גורף כבר מזמן מטעמי חוסר תום לב של משווקי ה"שירותים". אילו היה נקבע תקדים שכזה, כל מה שהיה נותר לעשות הוא לדאוג למודעות בקרב הציבור באשר ליכולת לתבוע את הנוכלים, וכך היינו שמים קץ לשטות הזו בלי שום חקיקה.
(דובי קננגיסר)
שלטון החוק - ביקורת חקיקה 
אתה מתכוון שזו יחצנות באמצעות חקיקה, סוג של קשר עם הבוחר?
תגובה של משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 09/10/2007 @ 23:25 |