הצעת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) (תיקון- שינוי שם החוק), התשס"ז-2007 של ליה שמטוב (ישראל ביתנו) היא הצעת חוק דקלרטיבית, וככזו ראויה לדיון פילוסופי ולאו דווקא חקיקתי. ההצעה מבקשת לשנות את שמו של חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) לחוק זכויות בעלי חיים (הגבלת ניסויים בבעלי חיים). לדבריה של ח"כ שמטוב, השינוי נועד להדגיש את "עיגונו [של ערך צער בעלי חיים] בשיח החוקי המודרני של ערכים וזכויות".
האם לבעלי חיים יכולות להיות זכויות? הזכות היא תוצר חברתי. חרף כל מה שינסו לספר לכם בקורסי מבוא למחשבה מדינית, זכויות אינן "טבעיות", אינן "בראשיתיות" ובניגוד למה שכתוב בחוקה האמריקאית, הן בהחלט אינן "מובנות מאליהן". ההוכחה לכך היא ההיסטוריה האנושית הארוכה ורצופת השיעבודים של בני אנוש. זכויות הן יצירה חברתית, הנובעת מהסכמה הדדית בין בני אנוש. ככאלו, אדם צריך לעמוד על זכויותיו, אך לא פחות מכך – יותר מכך, למעשה – החברה צריכה להעניק לאותו אדם את הזכות שהוא דורש. באין הסכמה חברתית על זכותו של אדם, אין לו הזכות הזו.
ומה על בעלי חיים? הם אינם יכולים לדרוש זכויות. הם אינם יכולים לתקשר עימנו כלל. פועל יוצא מכך: הם אינם יכולים להעניק לנו זכויות, ולפיכך הם אינם יכולים להפוך לחלק מהחברה שלנו. תתכן חברה של נמרים או חברה של זאבים, אבל לא חברה של נמרים או זאבים ובני אדם. במקרה הטוב תתקיים מערכת יחסים סימביוטית. אך בשום שלב לא יכולות להיות מעורבות במערכת הזו זכויות. הזאבים, הרי, אינם באמת מסוגלים להעניק זכויות לבני האדם, ובני האדם אינם מסוגלים להעניק זכויות לזאבים, שכן זכויות דורשות מידה של תקשורת: זכותו של האחד היא חובתו של האחר שלא לפגוע בזכות הזו, ובאין תקשורת, אין אפשרות להגיע להסכמה לגבי החובות הללו.
אנו כבני אדם יכולים, לפיכך, להגיע להסכמה בינינו שלא לפגוע בבעלי חיים בתנאים מסויימים. ההסכמה הזו, והסיבה המוסרית העומדת בבסיסה, מתוארת היטב במונח העברי "צער בעלי חיים". לשנות את שמו של החוק לשפה לגליסטית מודרנית לא רק יגרע מידה של יופי מספר החוקים הישראלי, אלא גם יכניס מונח בעייתי לתוך סוגיית היחס בין בני האדם לבין בעלי החיים האחרים שאנו באים במגע איתם – מונח שלא ישרת אותנו ולא ישרת אותם.
על כן, למרות (ואולי בגלל) שהצעת החוק הזו היא דקלרטיבית בלבד ואין לה שום משמעות מעשית ברורה לעין, אני מתנגד לו.
ובמאמר מוסגר אולי גם אוסיף שכחברה במפלגה שחקקה על דיגלה יחס שאינו בדיוק מהמיטיבים לקבוצות אוכלוסיה מסויימות בישראל ובשטחים המוחזקים בידיה, אולי מוטב שחברת הכנסת שמטוב תשים ליבה קודם כל לדאגה לזכויות האדם, ורק לאחר מכן תדאג להכנסת משפחת בעלי החיים אל תוך עולם הזכויות הזה.
(דובי)
שלטון החוק - ביקורת חקיקה 
ראשית, יש לך שם חתיכת קפיצה לוגית. אם 'זכותו של האחד היא חובתו של האחר שלא לפגוע בזכות הזו' הרי שזכות היא לא עניינו של הנהנה אלא של מי שצריך לתת. אם כולם מודעים לחובתם שלא לפגוע בזכות של הארנב להיעדר שמפו בתוך העין, מודעותו של הארנב עצמו לא רלוונטית. צריך תקשורת כדי להסכים לגבי החובה שלא לפגוע בזכויות – אבל התקשורת צריכה להיות בין החייבים, ולא בין הזכאים. תחשוב מה הלוגיקה שלך אומרת על מכלול הזכויות של ילדים מתחת לגיל 10 (כגיל מינימלי שבו אפשר לגבש תפיסה של זכויות).
שנית, ובניגוד למה שאתה מצהיר בעצמך, אתה מניח שיש הגדרה של 'זכות' שחקוקה בסלע. אם, כמו שאתה טוען, שאלת הזכויות היא שאלה חברתית – וודאי שגם השאלה 'מהי זכות' הופכת להיות שאלה חברתית. וברגע שהשאלה היא שאלה חברתית, הצעת החוק הופכת להיות כלי במאבק החברתי הזה – עכשיו נשאלת השאלה האם אתה בעד המאבק או נגדו. אני בעד, כי עם כל הצער (שאני מצטרף אליו) על יופיה של השפה מול הלגליזציה שלה, למונח 'זכות' יש משמעות ברורה במשפט, והוא כלי מצויין כדי להגן על בעלי חיים.
תגובה של דני האדום — 23/07/2007 @ 8:23 |
בלי להיכנס לדיון על ההגדרה הפילוסופית של מהי זכות, ועל הערך החקיקה דקלרטיבית, דווקא הפיסקה האחרונה שלך הקפיצה אותי.
אני מבין מה עומד ביסוד דבריך, אבל בחייאת. אתה באמת רוצה להיכנס לדיון בו ניתן לומר "עזוב אותך מזכויות חברתיות, תראה מה קורה בשדרות", ולסיים בכך ויכוח? אתה באמת רוצה להיגרר לעולם בו לא ניתן כלל לעסוק בנושא אחד עד שלא פותרים לחלוטין נושא אחר?
זכויות בעלי החיים יקרים לחה"כ יותר מזכויות האדם, אולי מפוקפק, אולי לא כדעתך, אך זו זכותה. בדיוק כמו שזכותך לחשוב שפתרון בעיית הפליטים מדרפור דחוף יותר מפתרון בעיית הקסאמים ביישובי עוטף עזה.
תגובה של ליאור — 24/07/2007 @ 1:05 |
ליאור, אם זה סתם היה התעלמות מזכויות אדם, לא הייתי אומר מילה. אבל ישראל ביתנו שמה לה למטרה לפעול להגבלת וצמצום זכויות האדם והאזרח של הערבים אזרחי ישראל והפלסטינים תושבי השטחים. שזה קצת כמו לפעול למען מניעת התעללות בכלבים בזמן שאתה שוחט חתולים בחצר האחורית.
תגובה של iod — 24/07/2007 @ 7:24 |
לסמוך את האמירה ש"זכויות אינן “טבעיות”, אינן “בראשיתיות” ו… הן בהחלט אינן “מובנות מאליהן” " בכך שההיסטוריה רצופה שיעבודים זה כמו להגיד שהשאיפה לחיי נוחות אינה טבעית בהסתמך על כך שלרובנו או למקצתינו אין חיים כאלו.
המחשבה עצמה שזכויות תלויות בכך שהיו נתונות מימים ימימה היא מעגלית במקצת ובודאי ריאקציונית. נכון יותר לומר כי זכות היא דבר שהאדם הסביר חושב שמגיע לו מעצם היותו, וללא שידרש לתמורה. יתכן וידרש להשקעה כדי להבטיח שיקבל את מה שהוא זכאי לו – כמו שירות בצבא כדי להבטיח חיים וביטחון – אבל השקעה זו אינה נדרשת כדי להבטיח את הזכות עצמה.
כנ"ל סביר כי חיה המסוגלת לרצון עצמי שמחה ועצב (בעיה בפני עצמה) תניח כי מגיעות לה זכויות מסויימות. כלבתי חושבת כי מגיע לה לרוץ בפארק, והעובדה שאני קושר אותה גורמת לה לעצב ברור ומופגן. אין זה נראה לי מוזר כלל לאמר כי יש לה זכות טבעית לרוץ – שבמקרה זה נסוגה מפני זכויותיהם של אחרים.
תגובה של רן — 05/09/2007 @ 15:11 |